זה בעצם לשאול האם הכתב שלנו ישתנה בעקבות הסטרס באופן שיגרום לאבחון להיות לא רלוונטי.
אז לצערנו עברנו אירוע בלתי ניתן לתפיסה בעליל, כזה שמהווה טראומה ממש לכולם, כמובן כל אחד ברמת המעורבות והקירבה שלו לאירועים.
פעם קראתי שאחרי טראומה קיצונית השיער יכול להלבין בן לילה. המדענים היו חלוקים על נכונות התופעה ולבסוף סיכמו שבמקרים ממש קיצוניים זה יכול לקרות.
מה שבטוח, במקרי קצה משהו בנו משתנה.
האם השינוי משמעותי מספיק כדי להשפיע על כתב היד?
למי שמעורבים ישירות, יש סבירות שכן ולו בפרמטרים מסויימים ואו לתקופה כלשהי.
יש בזה מן הלופ מכיון שרמת השינוי והאופי שלו תלויים באישיות הבסיסית, מאפיינים אישיותיים כגון רמת אופטימיות, רמת אמון, תחושת בטחון בעולם, יכולת לסמוך על עצמנו, סביבה חברתית ואחרים ישפיעו גם על אופן תפיסת הטראומה וגם על היכולת להתמודדות ולהתאוששות/שיקום. האם הטראומה תהפוך להיות המוטיב המרכזי בחיים, האם הנפש תסכים לאפשר להמשיך הלאה ולחזור לשגרה בשלב כלשהו, גם אלו יושפעו מהאישיות הבסיסית אתה הגענו לאירוע.
בהתאם לכך תהיה ההשפעה על כתב היד. ההגיון אומר שמשהו פנימי עמוק ישתנה ולכן מן הסתם זה ישפיע על הכתב לתמיד. אולם כאמור, מידת ההשפעה תלויה בעד כמה הטראומה הזו תהפוך להיות המנהלת העיקרית בחיים, של השקפת העולם וההתנהלות. ככל שהיא תהיה כזו, הרי שהכתב ישתנה באופן מהותי יותר ולטווח ארוך יותר.
לעומת זאת, מי שהינם באופן טבעי בעלי חוסן פנימי גבוה, גישה חיובית ויכולות ריפוי עצמי, ייתכן שהשינוי יהיה פחות משמעותי ואף זמני בחלקו.
מה שבטוח, בתקופה זו של מס' שבועות לאחר תחילת המלחמה, כשהכל כל כך טרי ועוצמתי ואף עדיין קורה מדי יום, זה לא הזמן לעשות אבחון גרפולוגי או הכוונה כלשהי למי שקשורים בקשר ישיר כלשהו לאירועים. סביר להניח שזה גם לא ממש מעניין אותם.
לעומת זאת, מי שמעורב יותר בעקיפין או ברמת טראומה כללית-לאומית בלבד, כגון אנשים שמכירים מי שנפגעו ממעגלים רחוקים יותר ואו נמצאים באזורים פחות בוערים, הרי שכתב היד יישאר כשהיה למרות רמת הזעזוע, הכאב והסטרס. לצורך אבחון גרפולוגי להכוונה תעסוקתית נדרש לכתוב כ-20 שורות, וזה מספיק כדי שכתב היד יהיה ברובו הגדול אם לא כולו טבעי ורגיל ולכן תוצאות האבחון יהיו מהימנות ותקפות.
ושנדע למצוא את הכוחות להתאושש ולהתרפא,
לימים טובים יותר
