משבר vs התפתחות
נהוג לומר על כל מיני שינויים מהותיים בחיי אנשים בעשור החמישי לחייהם שהם נובעים ממשבר גיל ה-40. הערת ביניים- תכלס בימינו זה כבר גילאי 40-50 מכיון שהכל "זז" קדימה ב-10 שנים- גילאי היציאה מהבית לעצמאות, הנישואים, הורות ועד ליציאה לפנסיה. בכל אופן, אני מתייחסת לשינויים האלו כאל התפתחות גיל ה-40 ולא כאל משבר.
המילה משבר יש בה הסתכלות על העניין באופן שלילי, היא מעידה על בעיה ואו קושי כלשהו, ולפי הגישה הרווחת- אנחנו מרגישים פתאום שאנחנו מתחילים להתקרב לישורת אחרונה בחיינו מכל מיני בחינות, להתקרב בלבד אמנם אבל בכל זאת היא נראית באופק, ואז נדמה לנו שפספסנו המון ושזו הזדמנות אחרונה להגשמה של כל מיני עניינים. כלומר אנחנו מונעים מפחד.
לעומת זאת, התפתחות היא מילה מקדמת. בגילאי ה-40 הנפש, שלא לומר הנשמה, מגיעה לשלב התפתחותי שבו היא אומרת- "עכשיו תורי", עכשיו הזמן להגשים את מי שאנחנו עמוק בתוכנו, את הייעוד שלנו אם נדבר רגע רוחניקית. היא "מציקה" לנו ולא נותנת מנוח עד שנקשיב לה ונפעל למען שינוי שיביא להגשמתה. וגם בתכלס, פשוט השתנינו במהלך השנים, התבגרנו, ההתבוננות שלנו בחיים היא אחרת, כבר עברנו דבר או שניים, וזה תהליך טבעי. כלומר אנחנו מונעים מגמישות והתאמה למי שאנחנו כיום.
כך או כך, יש תחושה של שינוי באוויר.
מהו השינוי הנדרש?
זהו, שאין פה תשובה אחת נכונה. כל אחד ואחת ומה שנדרש אצלו (אני אמשיך מפה בלשון גברית למען הנוחות). כל אחד והנושאים שהוא הדחיק ודחק, שנתן להם פחות מקום, שהחיברות ואו המסרים המשפחתיים ואו פחדים ואו אמונות מגבילות למיניהן ואו פרקטיות וכד', גברו אצלו על הצורך הפנימי האמיתי שלו.
אז יש מי שחשים צורך בשינוי תעסוקתי, מרגישים שהם לא מממשים את עצמם או שמשהו חסר, כמו תבשיל מעולה שחסר בו קצת מלח וזה מקלקל מעט את ההנאה ממנו. אז הם עוברים לארגון מסוג אחר, כזה שייתן מענה לצורך, או מתחילים לימודים בתחום חדש מתוך כוונה לעסוק בו, לפעמים עוברים מעבודה כשכיר לעצמאות או להפך.
ויש מי שפתאום מחניק להם בתא המשפחתי הפזמניק שלהם, בין אם הוא כולל רק אותם או גם בן/בת זוג, ילדים וחיות. הם מרגישים שהם חייבים שינוי, משהו אחר. אז הם מתגרשים או מתחתנים או פותחים זוגיות, לפעמים עושים עוד ילד לפעמים יוצאים מהארון. לא חסר, יש שפע וריאציות.
ויש עוד שפע דרכים לשינויים- בונים את בית החלומות, מתחילים להגשים את תחביב החלומות, עוברים לגור באיזה חור או סתם במדינה אחרת, מתחברים לרוחניות…… הרעיון ברור.
לפעמים קורה שגם אחרי השינוי עדיין משהו לא שקט בפנים, לא באה המנוחה ליגע. לתקופה היא כאילו כן, כי כל העשייה והתנועה ממלאות ומספקות ונותנות תחושה של שינוי, אבל אז שוב משהו רוחש בפנים ושוב נוצר חיפוש תשובות. אלה המקרים שלרוב נובעים מכך שהצורך בשינוי הוא רגשי עמוק- אולי יש טראומות ילדות שמנהלות אותנו וחיינו עם ההגבלות שיצרו בנו עד עתה אבל עכשיו זה כבר מכרסם בנו; אולי התקדמנו ונהגנו כפי שציפו מאתנו והאני האמיתי שלנו עכשיו בועט מבפנים ורוצה להזיז את הפחדים שלא יאהבו ויקבלו אותנו אם נלך בדרך שלנו, סוג של רצון לצאת מהארון ולאו דווקא בהקשר המיני.
ואיך גרפולוגיה קשורה לכל זה?
אז כמה מלים כלליות על גרפולוגיה ולאחר מכן אקשר אותה לכל הנ"ל.
למעשה כתב היד שלנו הוא כמו רנטגן לאישיות שלנו, רואים בו את כל התכונות והיכולות ובין היתר את המודע והתת-מודע שלנו. מה אנחנו מחצינים ומה מסתירים, לפעמים אפילו מעיני עצמנו, מה מניע אותנו ומה מעכב, מה הנפש שלנו רוצה.
בתקופות של צורך בשינוי העניין האחרון משמעותי מאוד, הוא שם פוקוס ומדייק לנו מה מקור חוסר השקט שאנחנו חשים. כי פעמים רבות כשהעניין הוא רגשי עמוק, הוא פחות גלוי וברור וגם פחות נוח להכיר בו. אז עושים לו "המרה" לתחום ארצי ומוכר יותר, כזה שקל ופרקטי יותר לעשות בו שינוי. אבל כאמור, זה נותן שקט לזמן מוגבל בלבד, השקט היציב יגיע כשייפתר שורש העניין.
אבחונים תעסוקתיים והכוונה מקצועית באמצעות אבחון גרפולוגי זה השירות העיקרי שלי ולאורך השנים ראיתי מקרים בהם הסתבר מתוך כתב היד, שלמעשה הכותב נמצא בעיסוק ובמקום הנכונים לו והעניין האמיתי שמציק לו הוא אחר לגמרי, מחסום רגשי גדול שמונע ממנו להתקדם והגיע הזמן למוסס אותו ולהסיר אותו מהדרך. כשזה יקרה, יחזור הסיפוק והשקט בתעסוקה.
בכתבי יד אחדים הסתבר שהכותבת לגמרי בתפקיד הנכון לה אבל חסרה לה משמעות בתוצאות עשייתה, כלומר כל שהיתה צריכה לעשות זה לעבור לארגון שיש בו ערך חברתי/אנושי/סביבתי, כל אחת ומה שמדבר אליה, ושם לבצע תפקיד דומה ואז היא תרגיש שיש תכלית ממשית לעשייתה. כן, עד כדי כך אבחון גרפולוגי מדייק.
היו אנשים שפנו אלי וידעו מיד לומר שהם פשוט מרגישים שמשהו צריך להשתנות אבל לא ברור להם מה. אז סיכמנו שהאבחון ייתן להם תשובה וכך היה. במקרה מסוים שאני זוכרת, הפונה התעלם בהתנהלותו מכל שיקול שאינו לוגי-רציונלי במהותו, אולם בנפשו פנימה היה אדם רגשי יותר, פשוט החינוך שקיבל כיוון אותו יותר לחשוב ופחות להרגיש. אז הרצון לשינוי היה לתת לעצמו האמיתי מקום של כבוד רב יותר. זה דורש קודם כל אומץ, להסכים לשינוי, להסכים להיות בסופו של תהליך אדם קצת אחר ממה שאתה מכיר את עצמך. וזה דורש אימון, תרגול והתמדה.
לסיכום
שנות ה-40 בחיינו הן שנים שיש בהן פוטנציאל גדול להתפתחות אישית ולכן הן מזמנות שינויים משמעותיים בחיינו. יש אנשים שהשינוי קורה להם בטבעיות, החיים הרי דינאמיים, ואילו אצל אחרים משהו תוקע את התנועה ואז נותר תסכול שהולך וגדל עד שנדרשת עזרה חיצונית כדי להבין מה קורה פה. אבחון אישיותי לצורך הכוונה הוא הוא דרך מצויינת לצורך העניין.
