קנאה היא אחת התחושות בעלות יחסי הציבור הגרועים ביותר. מילדות מלמדים אותנו שלא יאה לקנא, אסור להרגיש כך ואם כבר היא כן פלשה לנו ללב, רצוי להסתיר אותה היטב ולהתעלם ממנה כאילו לא היתה. אבל בטבע אי אפשר להילחם, גם לא בטבע האנושי-רגשי, מטבענו הפסיכולוגי אנחנו נוטים להשוות את עצמנו לאחרים ולכן כולנו מקנאים לפעמים.
הסיבה לכך שהתחושה הזו נחשבת שלילית כל כך, היא היותה מלווה פעמים רבות באנרגיה קשה. אם נעצור שנייה לחשוב, ניזכר במקרים בהם נוצרת אלימות כלפי האחר בגלל קנאה, זה קשור בדרך כלל למערכות יחסים רומנטיות. או בכך שיש אנשים שחוששים לספר על דברים טובים שקורים להם מחשש לעין הרע, כלומר חשש שאחרים יקנאו בהם ועקב כך ישלחו להם אנרגיות שליליות שיפגעו בטוב הזה. אם כל אחד מאתנו יחשוב בכנות על ההיסטוריה הפרטית שלו, אין ספק שימצא בקלות יחסית מצבים בהם חש קנאה באחר.
התבוננות אחרת על קנאה
גם אני. בהמשך לפסקה הקודמת, אני חובבת התבוננות פנימה והבנה של הרגשות שלי, ולאורך השנים זיהיתי לפחות 2 סוגי קנאה. אני אתמקד באחד מהם, בקנאה הגורמת לי לראות מה יש לאחר ואין לי למרות שהייתי רוצה גם.
אני אתן דוגמאות בגוף ראשון- בשנים האחרונות לזוגיות שלי חשתי קנאה גדולה בנשים גרושות וספציפית בכך שיש להן ימים מובטחים מראש בהם הן לבד. דוגמא נוספת- בשנתיים האחרונות של החינוך הביתי, כשכבר עבדתי כעצמאית, הרגשתי קנאה באנשים שיש להם עבודה מסודרת, כלומר הם שכירים ויש להם לו"ז ידוע ומסודר לשעות העבודה. ואחרונה- בעבר הרחוק יותר, חשתי קנאה במי שיש להם דירה משלהם ולא צריכים לחדש כל שנה אישור להמשך מגורים באותו בית.
מה משותף לכל הדוגמאות הללו?
ראיתי מהות כלשהי שהיתה לאחרים ולי לא, וחשתי שאני ממש ממש רוצה שיהיה לי גם. אם זה זמן מובטח וקבוע לעצמי לבד, אם סדר יום ידוע ופרנסה יציבה, או תחושת ביתיות יציבה.
לפחות בשתי הדוגמאות הראשונות שקרו בשנים האחרונות, כבר הייתי במודעות גבוהה מאוד ועם פחות נטייה לביקורת עצמית. וכך הבנתי מהר מאוד שהמהויות האלה שאני רוצה הן כמו נק' מסומנות על המפה, כאלו שאני רוצה "לבקר" בהן, בקיצור- יעדים. הרגשתי בתוכי שאין בי אנרגיה שלילית, שאני מתבוננת באנשים שיש להם את כל הטוב הזה ומפרגנת להם לגמרי, פשוט אני רוצה גם. למעשה הקנאה הזו שחשתי עזרה לי להתבונן לתוכי פנימה ולהבין מה אני באמת רוצה.
אוקיי, מעניין, ועכשיו תסבירי איך גרפולוגיה קשורה לעניין
באמצעות כתב היד אני רואה ומזהה מה מבעבע כרגע בתוכך, מה גורם לך חוסר שקט. הזיהוי הוא גם ברמת תחום החיים- תעסוקתי, משפחתי, חברתי או אחר, וגם ברזולוציה גבוהה יותר מהו השינוי הנדרש כדי לחזור לאיזון ולשקט פנימי.
וכך, אבחון גרפולוגי מסייע לנו כאשר אנחנו לא מזהים מה הסיבה לחוסר השקט שאנו חשים- בין אם זה זיהוי המהות שגורמת לקנאה, למשל בדוגמא ששיתפתי בה בהקשר לתחום התעסוקה, אפשר היה למצוא יעדים שונים נסתרים כגון הרצון להיות שכירה ולא עצמאית, הרצון לשעות עבודה קבועות, רצון לפרנסה וודאית ויציבה יותר, רצון לשייכות, ובטח יש אפשרויות נוספות.
אבחון גרפולוגי מסייע גם כשאנחנו חשים חוסר שקט אך עדיין לא מזהים את הרגש-תחושה, הקנאה במקרה זה. כאמור בתחילת דבריי, אנחנו מחונכים לא לחוש קנאה ולכן לפעמים מכחישים אותה אפילו בפני עצמנו.
אופציה נוספת היא במקרה שנחוש קנאה במס' אנשים אך נתקשה למצוא את המשותף לכולם. יכול להיות שיש כמה מהויות שנרצה לעצמנו, הגיוני לגמרי, וסביר מאוד שאם עלו כמה מקרים במקביל, אזי יש איזו מהות משותפת גם אם נסתרת משהו, אשר קיימת בכולם.
לסיכום, קנאה היא כמו מצפן שמכוון אותנו בול לאן שהנפש שלנו רוצה להגיע, אם נקשיב לה ללא שיפוטיות ואף בהערכה והוקרה, נוכל לזהות מה כבר פחות מתאים בחיינו וזקוק לשינוי. ואם לא ברור לנו, גרפולוגית כמוני תמיד תשמח לסייע 🙂
