"קודם תלמדי משהו שיפרנס אותך".
מכירים את הגישה הזאת?
יש מקצועות בתרבות שלנו שנחשבים מפרנסים ואילו אחרים נועדו להיות תחביבים בלבד או משהו ברקע. לכן אנחנו מחונכים ומחוברתים להיות קודם כל פרקטיים לצורך פרנסה, שבשורש שלה היא צורך הישרדותי, ואילו מה שאנחנו אוהבים עמוק בלב- אם הוא משתלב, מה טוב, ואם לא, אז עדיף שנשים אותו בצד עד שנתפרנס כראוי. קודם לעבוד, אחר כך ליהנות. יש בזה הגיון אבל מי אמר שהם לא יכולים ללכת יחד?
הכוונה תעסוקתית ב-self service
האמונה המאוד מגבילה הזאת, שפרנסה והנאה לרוב לא הולכות יחד, יושבת לרבים מאתנו, כולל כבודי בעצמי, אי שם עמוק בפנים. וגם אני שמאמינה בכל לבי שכל אחד צריך לעשות מה שהוא אוהב, מה שיש לו תשוקה לעשות, ומכך גם תגיע לו איכשהו הפרנסה, גם אני שכבר עשיתי שעות של טיפולים ועבודה פנימית כדי למגר את האמונה התרבותית הזאת שפומפמה לי חזק לדם, גם אני עדיין מוצאת לפעמים שאריות שלה בתוכי. שיהיה על מה לעשות עבודה פנימית ולא ישעמם.
אז מי שהתשוקה שלו היא לתכנת למשל, הסתדר ולא צריך לשבור את הראש. אני מכירה אנשים כאלה באופן אישי, שזה מה שהם חלמו מילדות, והילדות שלי ושלהם היתה בשנות ה-80, כשמחשבים ותיכנות היו מלים שרק התחילו להכנס ללקסיקון היומיומי הטבעי. אלו שהכרתי, הם ידעו כבר אז שזה בנשמתם, החדשנות והקידמה עשו להם את זה, וכך הם מצאו את עצמם מגשימים את עצמם ותשוקתם ופרנסתם גם יחד.
אמנויות למיניהן, מדעי החברה וכמה תחומים נוספים הם תחומים שנמצאים עמוק בלב של אנשים רבים אבל נחשבים פחות פרקטיים. אלו עיסוקים שמראש נועדו להיות תחביבים בלבד, כך לפי האמונה המגבילה המדוברת פה. אגב, לא כל דבר שאנחנו אוהבים לעשות חייב להפוך למקצוע ולעיסוק העיקרי שלנו, זה ברור. העניין הוא רק שזו תהיה אופציה לגיטימית, שנוכל לבחור נטו במה שנכון לנו בלי מחסומים לא רלוונטיים שמונעים זאת מאתנו.
כי תכלס הרעיון הוא אמנם להתפרנס בנוחות ובאמה מספקת, כל אחד והרמה המספקת שלו, אבל השלווה הפנימית נובעת בעיקר מתחושת השלמות עם בחירותינו בחיים. וכשאנחנו קשובים לעצמנו הפנימי, השלמות מגיעה מעצמה, ולהשקפתי, כשהולכים בנתיב הנכון לנו, הכל מסתדר, כולל הפרנסה.
אז איך עושים אבחונים תעסוקתיים והכוונה תעסוקתית לעצמנו? אחת הדרכים היא להיזכר במה שחלמנו כילדים להיות כשנהיה גדולים, במה שהיה לנו הכי כייף לעשות ואו ללמוד, במבוגרים שהעבודה שלהם נראתה לנו הכי שווה בעולם. ככה, במחשבות ומלים של ילדים. כשנעמיק בחלומות האלה ונתחבר למה שכל כך הסעיר אותנו בהם, שוב כאילו אנחנו לרגע הילדים האלה, נוכל לראות את המהויות העיקריות בהם ואז למצוא עיסוקים של מבוגרים שנותנים מענה למהויות אלו. לפעמים זה ממש המקצוע עליו חלמנו ולפעמים אחר, אבל הצורך הפנימי שבבסיסם יהיה אותו צורך.
אתן דוגמא מעצמי- אני חלמתי בין היתר ללמוד גרפולוגיה ושפת הגוף (בחיי) וחלמתי גם לטפל בילדים אוטיסטים. אין לי מושג איך הגעתי לתחומים האלה, קראתי המו ןכילדה אז כנראה מספרים כי לא זכור לי שהכרתי אנשים שעסקו בכך. היו 2-3 תחומים נוספים שחלמתי אבל נעזוב אותם בצד כרגע. אני זוכרת את עצמי מתבוננת באנשים ומנתחת ביני לביני את ההתנהגות שלהם, מתבוננת גם בעצמי ובסתירות לכאורה שבי, מנסה להבין מה נמצא מאחורי הקלעים, מה גורם לנו להתנהג בכל מיני אופנים מוזרים משהו. ואוטיסטים- הם ריתקו אותי מאז מתמיד, חשתי שיש שם חידה שאנחנו עדיין לא מפענחים. למעשה, 2 החלומות הנ"ל מביעים את הרצון והצורך הזה שלי להבין את הנסתר שבנפש האדם, להצליח לראות מבעד לחיצוניות הגלויה, להתבונן פנימה. וגם הרצון לעזור, ללוות, לטפל ולתמוך האחר, גם הוא נמצא שם בבירור.
אלו שעשו זאת, בחרו תעסוקתית מהנשמה
איכשהו לאורך 20 השנים האחרונות אני אוספת מסביבי דוגמאות לכך שאפשר גם אחרת. כנראה לא במקרה התחלתי לפגוש אותם לאחר שבני הבכור נולד, כשאני עצמי התחלתי דרך של הגשמה עצמית אמתית מעומק נשמתי, במקביל לבחירה בחינוך ביתי שהוא לגמרי סוג של עיסוק אבל שונה לחלוטין מהמקובל והמתאים לסביבה וממש לא מהסוג הסופר מפרנס, נהפוך הוא. אבל הוא כן מחובר לליבה שלי.
אז פגשתי צייר שהתפרנס מלצייר, ממש מלמכור את הציורים שלו, בלי ללמד וסדנאות וכד'.
פגשתי ילדה בת 3 שסיפרה לי שאבא שלה כורך ספרים. באוטומט שלי רציתי לשאול אותה במה אבא שלה עובד ואיכשהו מן אללה עצרתי את השאלה בזמן והשארתי אותה בתוכי. כשאמא שלה הגיעה הסתבר שזה אכן מה שהוא עושה לפרנסתו, ובהמשך השנים כשכבר התחברנו והכרנו ממש, נוכחתי שהוא אמן במלוא מובן המילה והוא לגמרי מתפרנס מזה בכבוד רב.
פגשתי איש שאוהב לעשות אוריגמי. הוא התחיל מללמד ילדים, למרבה המזל הבן שלי היה אחד הראשונים שבהם, ועם השנים הוא הפך לאמן מוכר בארץ ובעולם בתחום ופיתח אותו מעל ומעבר למה שניתן לדמיין. הוא פשוט חי את האהבה הזאת שלו, העמיק בה והסכים לתת לה מקום של כבוד בחייו.
פגשתי שחקנים, מוזיקאים למיניהם, אנשי חינוך, ועוד כל מיני, כולם אנשים שהלכו עם הלב שלהם.
רק לאחרונה סיפר לי מישהו על בחור צעיר, נדמה לי אמריקאי, שעבד בכל מיני עבדות מזדמנות, צריך להתפרנס הרי… כתחביב אהב לשפץ ולשדרג מכוניות ומתישהו התחיל לתעד את עצמו ושם את הסרטונים ביוטיוב. מפה לשם, מס' הצפיות הלך וגדל וכיום, שנים ספורות לאחר מכן, זה עיסוקו ופרנסתו כאחד- שיפוץ מכוניות ותיעוד עצמו.
הראשונים שפגשתי נראו לי סתם ברי מזל, וככל שהכרתי אותם יותר ובמקביל הכרתי עוד כמותם, התחלתי להפנים שזה עניין של גישה לחיים, ועם הזמן החלטתי לשנות גישה ו"להעתיק מהם". כל מי שהעתיק פעם במבחן יודע שגם להעתיק צריך לדעת ממי אז אני בחרתי את אלה שעושים את הדברים כמו שצריך ובהצלחה לדעתי, כמו שאני מאחלת לעצמי, והתחלתי להקשיב ולהפנים את האופן בו הם מתנהלים ובעיקר חושבים בחיים בכלל ובאלה העיסוקיים בפרט. וזה עובד לי מצוין והולך ומשתפר ומתדייק. הן כל מה שאני עושה היום לפרנסתי והן כל מה שעדיין בוער בתוכי ומתבשל ע"מ להתגשם בהמשך. וכמו שכתבתי קודם, עדיין פוגשת לעתים עכבות כאלו ואחרות כולל זו המדוברת פה בפוסט, ואז נדרש לעשות שוב עבודה פנימית לשחרור שכבה נוספת של האמונות הללו.
במה גרפולוגיה תעסוקתית יכולה לתרום בעניין
אנחנו נוטים לנטרל הקשבה לכל מיני קולות פנימיים ומאזינים יותר לאלו שבראש, זה גם חלק מהתרבות שלנו. גם אם ניזכר ונדע, באים השיקולים הפרקטיים ומקטרגים. בנוסף, החיים דינאמיים ואנחנו משתנים עם השנים ויחד אתנו גם סדרי העדיפויות, ההתבוננות בדברים והצרכים. לרוב אלו העמוקים ביותר די נוטים ללוות אותנו לאורך כל חיינו, אבל אין פה באמת כללים, הכל קשור ומושפע מפרמטרים ארציים ורוחניים כאלה ואחרים. בקיצור, לפעמים פשוט קשה לנו לראות לבד מה נכון לנו, מה נועד באמת להתממש כרגע כתחביב בלבד ומה נועד להגשמה, כל שנחוש יהיה אי נוחות ואי שקט פנימי.
אבחון תעסוקתי שם פוקוס על מה שבוער לך להגשים ובשילוב הבנת תמונת האישיות המלאה שלך ניתן לכוון אותך לעיסוקים המתאימים לך. האבחון גם מציג אמונות ועכבות פנימיות שמפריעות לך לממש, ובתהליך הייעוץ נדבר על הדרכים למגר אותן.
