אז למען כל מי ששוקל הסבה מקצועית, פורטת פה את דרישות הביצוע, חלק מהפרמטרים בכתב שכדאי לשים אליהם לב בזמן הזיוף –
תנועה – האם היא מהירה או דווקא איטית, משוחררת או עצורה, מיימינה או לחילופין משמאילה, מה אופיה וכיוונה.
לחץ כתיבה – חזק, חלש, בינוני, עקבי או משתנה
זוויות וקשתות – מה אופי הכתב, האם הנטייה היא לעגל את הפינות והזוויות, או להפך דווקא – לזוות (מלשון זווית) את הקווים העגולים שבאותיות.
גודל – קטן, גדול, בינוני…. עקבי או משתנה בין המלים, קונוס גדל או קטן, כלומר האם הוא משתנה בתוך המילה עצמה.
פרופורציות- אורך-רוחב של האותיות ושל החתימה כולה.
חילולים וקטיעות בקו – האם הקו רציף או שניתן לגלות בו הפסקות לא רצוניות, או אולי "רק" חילולים, כלומר מקומות בהם יש מעין חור בין שני צדי הקו.
סיום הקו- חד? קטום? מתמשך או פתאומי?
תחילת הקו – מיידית או שיש עיכובון קטן לפני שיוצאים לדרך להמשך הקו.
איכות הקו – חם/קר, כמו במשחק הילדים אבל במשמעות אחרת.
נקודות עצירה/כתמי כתיבה – למעשה הכתמים נובעים מהעצירה הלא מודעת, ננו/מיקרו/מילי – שנייה שיוצרת כתם שלפעמים ניתן לראות רק אם מחפשים אותו.
עיצוב האותיות כולל תוספות והחסרות- טוב, זה כמובן דורש את ידיעת השפה בה כתוב הטקסט, לכל שפה יש צורה תקנית לאותיות, ולכל כותב יש את האופן בו הוא רושם את האות, שיכול להיות שונה מהתקני. למעשה לרוב הוא שונה, וכאן נבדוק באיזה אופן, עד כמה ייחודי, עד כמה קריא, האם גם ילד שעדיין לא יודע לקרוא בשטף יוכל לזהות את האות, האם גם אני אוכל לזהות אותה כשהיא לא כחלק ממילה, האם היא יכולה להתפרש כמס' אותיות, כלומר הצורה שלה לא לחלוטין מובהקת לאות מסויימת.
ניפוח, ענבלים, צלצלים, קרסים- כל מיני תוספות לצורה התקנית של האות, עד כמה הם נוכחים ומאפילים על האות עצמה, האם פוגעים בקריאותה, באיזה אותיות הם מופיעים ובאיזו תדירות.
היימנה/השמאלה – הוזכרו כחלק מהתנועה, האם מושכת לכיוון הכתיבה או דווקא מנוגדת לה, כאילו מושכת אחורה.
איכות הקו- דק/עבה/בריא או חולני משהו.
חיבור אותיות- יש שפות שהחיבור הוא הטבעי בהן, ואילו בעברית למשל תקני דווקא להפריד אותיות. ובכ"ז, יש מי שכותב בעברית מחוברת ויש מי שכותב באנגלית מופרדת.
מהירות כתיבה – האם הכותב נוטה לרוץ קדימה או דווקא לוקח את הזמן באיזי.
ועוד היד נטויה. כלומר, יש עוד סימנים גרפולוגים רבים שיש לשים אליהם לב.

כשמדברים על גרפולוגיה, הרובד הטכני הוא הכי רציונלי שאפשר, שהרי הכתיבה נעשית על-ידי היד, פעולה פיזית המופעלת ע"י המוח ומושפעת בין היתר מנתונים פיזיולוגיים של הכותב. וכפי שאנחנו יודעים לזהות שעיצוב האותיות קבוע למדי לכל כותב, לפחות בתקופת זמן נתונה (הכתב נוטה להשתנות במשך השנים), הרי שגם פרמטרים נוספים כגון לחץ הכתיבה, מהירות התנועה, אופייה ועוד, גם הם נוטים להישאר עקביים בתקופה נתונה. נסו להיות מודעים לכתיבה שלכם בזמן הכתיבה ותיווכחו בכך.
ולכן כשאני, גרפולוגית משפטית שכמותי, חוקרת ומשווה חתימות על-מנת לגלות אם אחת מהן מזוייפת, כל שנותר לי הוא לחקור לעומק את הפרמטרים שהזכרתי לעיל ועוד כמה נוספים, לזהות עד כמה הם דומים או שונים בין חתימת המחלוקת לחתימות האותנטיות ולהסיק את המסקנה המתבקשת.
והנה מצאנו את הרציונל שחיפשנו על-מנת להבין איך המערכת המשפטית מוכנה לזה בכלל, איך זה שחוות דעת גרפולוגית קבילה בבית משפט. לשמחתנו, בית המשפט השכיל להבין זאת ולהכיר בכך ואף מבין את עוצמתו של הכלי הזה, עד כמה הוא מדויק ומהימן.
כי כתב היד שלנו הוא כמו טביעת אצבעות- ייחודי ובלתי ניתן לזיוף.
כן כן, עד כדי כך הוא ייחודי. כדי לזייף גם את לחץ הכתיבה, גם את מהירות התנועה, גם את החילולים השונים בקו, גם את אופן תחילת הקו וגם את סופו, גם את עיצוב האותיות….. כדי לזייף את כל אלה בו-זמנית נדרש…. נדרש להיות הכותב המקורי, סה טו. בלתי אפשרי לזייף את כל הפרמטרים האלה גם יחד.
אם אני מנסה לחשוב על מקרה שפגשתי, הרי אני נזכרת בתיק שבו חתימת המחלוקת נראתה במבט ראשון דומה למדי לחתימות האותנטיות. אולם הלקוח טען בכל תוקף שלא הוא חתם על שטר המכר. כשהגדלתי את תמונת החתימה (במאמר מוסגר אספר שבימינו זה ממש נוח, ניתן להגדיל פשוט על המסך, כמעט ולא נדרש להשתמש בזכוכית מגדלת כמו פעם. על אופן העבודה שלי אכתוב פה בקרוב, מה שנקרא- זה כבר מסיפור אחר :). בכל אופן, כשהגדלתי את תמונת החתימה, גיליתי חילולים עקביים באות ש' בחלק העולה שלה, חילול שלא היה קיים בחתימת המחלוקת (חילול הוא הפסקה לא מודעת ברצף הקו). זה היה הסימן המחשיד הראשון. ואז ראיתי גם שהקו שהולך שמאלה ואז חזרה ימינה בסיום החתימה, אנשים רבים מוסיפים קו כזה בחתימתם, מסתיים בגדם ולא בשיפוד וכן שיש כתם קטנטן בתחילת רוב האותיות בחתימות המקוריות, כתם שאינו קיים בחתימת המחלוקת. היו 2-3 סימנים נוספים שתמכו במסקנה שאכן מדובר בחתימה מזוייפת